כבר בתרבויות עתיקות ניתן לראות את הקשר שבין הציור והפיסול לאדריכלות. קשר שבא לידי ביטוי במרקם העירוני דרך פסלים בודדים או פסלי מזרקה בכיכרות, וכמובן בעיטורי הבתים המרהיבים שעדיין עומדים ומפארים מבנים רבים ברחבי אירופה.
במהלך המאה העשרים התפתח בין האמנות לאדריכלות קשר נוסף ואחר במהותו. כמה מביטויי הציור והפיסול אימצו לעצמם ערכים אדריכליים, למשל: מבנה, חלל ויחסים בין שלד לחלל אשר התמזגו עם הסביבה תוך שהם הופכים להיות חלק מבני של המרקם העירוני דרך תאורה, יציבות וכו'.
במהלך המאה העשרים המשיכו האמנים לחפש דרכים לפתוח את הצופים למודעות לגבי עצמם וסביבתם, ולחוות את האמנות לא רק בתוך כותלי המוזיאון אלא באופן נגיש יותר ודרך הסביבה בה הם חיים - אמנות אורבנית.
במסגרת מטרותיהם המוצהרות של החדרת האמנות לכל תחומי החיים וגרימת מהפיכה באופי החיים האורבניים והיחסים החברתיים גילו אמנים עניין רב בארכיטקטורה אורבנית. העיר עצמה שהיא סביבת החיים לכל תושביה, נראית בדרך כלל משעממת, אפורה וחונקת, ובמקום מונומנטים ענקיים וחסרי שימוש המנציחים שליטים ומסורות עתיקות שעבד עליהם הכלח, הגיעו לפתע רעיונות חדשים לגבי עיר חדשה שתאפשר לתושביה "לשחק" בה. אמנות הרי היא צורך ועל כן עליה להיות יותר נגישה ולפגוש את הקהל גם בטריטוריות בהן הוא מנהל את שגרת חייו היומיומיים. מרחב ציבורי מוגדר כמקום אשר לכל אחד יש הזכות להימצא בו בלי שהדבר יימנע ממנו עקב תנאים כלכליים או חברתיים. על כן, אמנות ציבורית הנחשפת במרחב הציבורי היא 'אמנות לעם' פר אקסלנס.
אמנות אורבנית צריכה לדבר אל הקהל הרחב, אל המכנה המשותף, אל הנוף האורבני ואל הנוף האנושי ברמה הפסיכו-גיאוגרפית של המקום והאנשים. היא צריכה להיות מכוונת אל הקהל תוך התחשבות באופי ובמנטליות של האזור ותושביו, בניגוד לאמנות המוצגת במוזיאונים, שבה האמן יוצר לרוב אך ורק מתוך עולמו הפנימי ללא התייחסות ליכולת של הקהל להכיל את יצירתו. בנוסף, האמנות במוזיאון מצומצמת ביחס לחשיפה שלה, כאשר זו יכולה להיות אמנות שתבוא לידי ביטוי בעתיד ברחובות.
לאמנות אורבנית אין צורך בהתיימרות של העברת מסרים מתוחכמים, פילוסופיים או פוליטיים. היא צריכה להעביר מסרים פשוטים המעוררים רגשות נעימים, להיות אסתטית וחלק מהנוף. המטרה של האמנות האורבנית היא לפאר את המקום שבו היא מוצגת.
ישראל היא מדינה צעירה, חסרת היסטוריה אמנותית הנמצאת בעשורים הראשונים לקיומה והמאמץ העיקרי המלווה אותה הוא הישרדות. אנו מוצאים הקבלה לכך גם בנוף האורבני: ערים נבנו במהירות, צצו שכונות שכל מטרת בנייתן הייתה לתת מענה מהיר למסה גדולה של תושבים חדשים.
היום הגענו לשלב שהתכנון והבנייה נעשים מתוך התחשבות בנוף ובצרכים העתידיים, ותוך כך אנו עדים לניסיונות לתקן את הנוף האורבני על ידי הריסה ובנייה מחדש והן על ידי שימור בניינים ושיפוץ רחובות מרכזיים, השקעה באדריכלות הנוף (גינון, פארקים וכו') ועל ידי הכנסה של פיסול סביבתי ואלמנטים מעוצבים לריהוט רחוב.
קונספט 'תערוכות החוץ', כדוגמת שדרות רוטשילד בתל אביב שהפכו להיות במה לתערוכות מתחלפות להנאת תושבי העיר והסביבה, הן דוגמא טובה לעליית המודעות לשימור ושיפור הסביבה האורבאנית בה אנו חיים ולהפצת האמנות בקרב קהלים רבים יותר.
במהלך המאה העשרים התפתח בין האמנות לאדריכלות קשר נוסף ואחר במהותו. כמה מביטויי הציור והפיסול אימצו לעצמם ערכים אדריכליים, למשל: מבנה, חלל ויחסים בין שלד לחלל אשר התמזגו עם הסביבה תוך שהם הופכים להיות חלק מבני של המרקם העירוני דרך תאורה, יציבות וכו'.
במהלך המאה העשרים המשיכו האמנים לחפש דרכים לפתוח את הצופים למודעות לגבי עצמם וסביבתם, ולחוות את האמנות לא רק בתוך כותלי המוזיאון אלא באופן נגיש יותר ודרך הסביבה בה הם חיים - אמנות אורבנית.
במסגרת מטרותיהם המוצהרות של החדרת האמנות לכל תחומי החיים וגרימת מהפיכה באופי החיים האורבניים והיחסים החברתיים גילו אמנים עניין רב בארכיטקטורה אורבנית. העיר עצמה שהיא סביבת החיים לכל תושביה, נראית בדרך כלל משעממת, אפורה וחונקת, ובמקום מונומנטים ענקיים וחסרי שימוש המנציחים שליטים ומסורות עתיקות שעבד עליהם הכלח, הגיעו לפתע רעיונות חדשים לגבי עיר חדשה שתאפשר לתושביה "לשחק" בה. אמנות הרי היא צורך ועל כן עליה להיות יותר נגישה ולפגוש את הקהל גם בטריטוריות בהן הוא מנהל את שגרת חייו היומיומיים. מרחב ציבורי מוגדר כמקום אשר לכל אחד יש הזכות להימצא בו בלי שהדבר יימנע ממנו עקב תנאים כלכליים או חברתיים. על כן, אמנות ציבורית הנחשפת במרחב הציבורי היא 'אמנות לעם' פר אקסלנס.
אמנות אורבנית צריכה לדבר אל הקהל הרחב, אל המכנה המשותף, אל הנוף האורבני ואל הנוף האנושי ברמה הפסיכו-גיאוגרפית של המקום והאנשים. היא צריכה להיות מכוונת אל הקהל תוך התחשבות באופי ובמנטליות של האזור ותושביו, בניגוד לאמנות המוצגת במוזיאונים, שבה האמן יוצר לרוב אך ורק מתוך עולמו הפנימי ללא התייחסות ליכולת של הקהל להכיל את יצירתו. בנוסף, האמנות במוזיאון מצומצמת ביחס לחשיפה שלה, כאשר זו יכולה להיות אמנות שתבוא לידי ביטוי בעתיד ברחובות.
לאמנות אורבנית אין צורך בהתיימרות של העברת מסרים מתוחכמים, פילוסופיים או פוליטיים. היא צריכה להעביר מסרים פשוטים המעוררים רגשות נעימים, להיות אסתטית וחלק מהנוף. המטרה של האמנות האורבנית היא לפאר את המקום שבו היא מוצגת.
ישראל היא מדינה צעירה, חסרת היסטוריה אמנותית הנמצאת בעשורים הראשונים לקיומה והמאמץ העיקרי המלווה אותה הוא הישרדות. אנו מוצאים הקבלה לכך גם בנוף האורבני: ערים נבנו במהירות, צצו שכונות שכל מטרת בנייתן הייתה לתת מענה מהיר למסה גדולה של תושבים חדשים.
היום הגענו לשלב שהתכנון והבנייה נעשים מתוך התחשבות בנוף ובצרכים העתידיים, ותוך כך אנו עדים לניסיונות לתקן את הנוף האורבני על ידי הריסה ובנייה מחדש והן על ידי שימור בניינים ושיפוץ רחובות מרכזיים, השקעה באדריכלות הנוף (גינון, פארקים וכו') ועל ידי הכנסה של פיסול סביבתי ואלמנטים מעוצבים לריהוט רחוב.
קונספט 'תערוכות החוץ', כדוגמת שדרות רוטשילד בתל אביב שהפכו להיות במה לתערוכות מתחלפות להנאת תושבי העיר והסביבה, הן דוגמא טובה לעליית המודעות לשימור ושיפור הסביבה האורבאנית בה אנו חיים ולהפצת האמנות בקרב קהלים רבים יותר.
מאיר טרוסמן הינו אמן ופסל המפסל אמנות אורבנית. בימים אלה הוא עובד על ליין של פסלי פירות ענקיים אשר מוצבים בערים רבות בישראל כגון הוד השרון ונתניה, לשיפור המרחב הציבורי שלנו והאסתטיקה הסביבתית.
אתר סטודיו 16 - http://www.studio16.co.il
אתר סטודיו 16 - http://www.studio16.co.il
